הראל חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

1.תביעת נזקי רכוש בסדר דין מהיר, בגין התנגשות מכוניות באירוע מיום 22.5.07. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתקנה 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

2.לא שנוי במחלוקת כי התובע 1 נסע ברחוב צבעוני וכי הנתבעת יצאה בנסיעה מאחור מחניה. עניין זה הודגם ובואר על ידי שני הנהגים בעדותם.

3.גרסת התובע 1 הינה כי הוא נסע בכביש, שהינו כביש חד סטרי (היותו חד סטרי אושר גם על ידי הנתבעת), כאשר הנתבעת יצאה מחנית בית מס' 10 ברכבה הגדול (הנתבעת אישרה שרכבה הוא רכב מזדה M.P.V) ופגעה ברכבו באיזור גלגל שמאל קדמי. הוגשו תמונות מהן נחזית בפירוש פגיעת מעיכה מעל גלגל שמאל, היינו כנף שמאל קדמית ושפשוף באיזור הפגוש בסמיכות לגלגל. התובע 1 ציין גם כי הנתבעת נסעה לאחור בלא מכוון.

4.גרסת הנתבעת הינה כי אכן יצאה מחנית ביתה בנסיעה לאחור בכיון ימין, אך הספיקה להשלים היציאה, לעצור, ולהתיישר. רק בשלב זה, לאחר שכבר הושלמה היציאה ורכבה התיישר, פגע בה מאחור רכב התובע, בפגיעת חזית-אחור פגוש לפגוש (כפי שהדגימה עם רכבי צעצוע). אלא שגרסה זו שלה אינה מתיישבת עם תמונות הנזק ברכב התובע המלמדות אכן על פגיעת מעיכה בכנף שמאל בתורת מוקד הפגיעה. לו אכן מדובר היה על פגיעת חזית אחור, שנגרמה לאחר שהנתבעת כבר הספיקה להשלים נסיעתה לאחור ואף ליישר רכבה לקראת השתלבות בנסיעה קדימה, הרי שהייתי מצפה למצוא מוקד פגיעה בפגוש הקדמי של רכב התובע 1, היינו בחזית רכבו. הפגוש כאמור נפגע אך בצד שמאל בסמיכות לגלגל. מכאן שגרסת האחרון סבירה יותר. גם טענת הנתבעת כאילו היה סביר למצוא נזק ברכבה לו היא שפגעה ברכב התובע, אינה מעלה ואינה מורידה. אין חולק שרכבה של הנתבעת הינו רכב מסיבי יותר מאשר רכב התובע ומכל מקום כעולה מן התמונות, הפגיעה לא היתה פגיעה עזה. לא אחת ניזוק רק רכב אחד ולא הרכב השני המעורב; עניין זה תלוי במכלול גורמים כמו זוית פגיעה, סוגי פח, הפרשי גבהים, החלקים בהם היה מגע, מהירות, עוצמת הפגיעה ועוד. הרי את אותה טענה יכולה היתה הנתבעת לטעון גם לגרסתה שלה, כאשר אין חולק שאף לגרסתה היתה פגיעה ברכבה מסוג חזית-אחור.

5.משקבלתי גרסת התובע, לא מצאתי מקום לפצל הגרסה לחלקיה ואני מקבל אותה במלואה, היינו שלא היה סיפק בידו למנוע את הפגיעה. הנתבעת כמי שיוצאת מחניה, צריכה לעשות זאת בזהירות באופן שלא יפריע לתנועה החולפת.

6.בנסיבות אלה, אני מקבל התביעה במלואה בלא אשם תורם. התובעת 2 שיפתה התובע 1 על נזקיו הישירים, כאשר מדובר בסך של 4133 ₪ (נזק ישיר לפי דוח שמאי, הוצאות שמאות, ירידת ערך והפרשי הצמדה וריבית נכון ליום התביעה). התובע 1 תבע את נזקיו העקיפים המסתכמים בהשתתפות עצמית בסך 952 ₪.

7.אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע 1 בתוך 30 יום את הסך של 952 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת כתב התביעה המתוקן (30.4.09).

8.אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 2 את הסך של 4133 ₪ כאשר סך זה נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה המתוקנת (30.4.09) וכן להשיב לה האגרה ששולמה כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית מיום בו שולמה בפועל ושכ"ט עו"ד בשיעור 1000 ₪.

9.הנתבעת הלינה על כך שהתייצבה פעמיים וביקשה לחייב התובעים בהוצאות ההתייצבות הכפולה. כמובן שבגין ישיבה זו ובכלל, אין הנתבעת זכאית להוצאות משהתקבלה התביעה נגדה ונדחתה גרסתה. ביחס לאותה ישיבה קודמת, וכעולה אף מהחלטתי מ 13.6.10, סיבת התקלה נגעה לא למחדלים של מי מן התובעים אלא לתקלה בסנכרון שבין היומן האלקטרוני לנט המשפט שגרמה לטעות של ב"כ התובעת ביחס לשעת הדיון. משכך, אף כאן אין מקום לחייב בהוצאות והדברים הובהרו כבר בהחלטתי האמורה.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ התובעים ולנתבעת.

המזכירות תסרוק את לוח תמונות ת/1 שהודק לכריכת תיק העזר מנייר.

ניתן היום, א' שבט תשע"א, 06 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: